ליקוטי מוהר"ן רנ״ב

כְּשֶׁיֵּשׁ אַחְדוּת בֵּין הַצַּדִּיקִים, אֵין הַצְּדָקָה מַזֶּקֶת,

כִּי עַל פִּי הַטֶּבַע כְּשֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה, נֶחְסָר מֵאִתּוֹ מַה שֶּׁנָּתַן, אֲבָל עַל־יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים יוּכַל לִתֵּן צְדָקָה וְלֹא יֶחְסַר כְּלָל. וְכֵן עַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִים שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם מְסִירַת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יַזִּיק לוֹ, וְיִשָּׁאֵר בַּחַיִּים: